שלום, צהרים טובים לכולם,
ראשית אני רוצה לחלוק כבוד לליאור רודאיף, ארגנטינאי שמתגורר בישראל, נחטף ונרצח על ידי ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר.
אני רוצה להביע את תנחומיי הכנים למשפחתו, ולבקש את החזרת גופתו כדי שהם יוכלו להיפרד ממנו כפי שצריך, ברוך דיין האמת, לו ולכל קורבנות הטרור האסלאמי בארגנטינה ובעולם.
היום יותר מתמיד, אין שום ספק שמכת הטרור האסלאמי על ישראל ועל העם היהודי אינה בעיה זרה לנו הארגנטינאים, אלא משפיעה עלינו באופן ישיר.
ראשית בגלל ש-21 ארגנטינאים נרצחו על ידי חמאס באותו יום טראגי. 20 ארגנטינאים נוספים נחטפו. והיום, 7 חודשים לאחר הפיגוע, יש לפחות 8 בני ארצנו שעדיין לא ידוע לנו אם הם עדיין בחיים או שהם כבר אינם בין החיים.
שנית, כי כאשר מתנהלת מלחמה בין טוב לרע, בין חופש לדיכוי, בין ציוויליזציה לברבריות, בחירת צד אינה רק אופציה בין מספר אופציות, אלא חובה מוסרית.
היום, אנו נמצאים כאן כדי לזכור את הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, אנחנו עושים זאת במסגרת היום שנקרא יום השואה והגבורה, ואני רוצה לעצור ולהדגיש בפניכם את המונח השני, ה»גבורה», מכיוון שאני חושב שהמידה הטובה של הגבורה אצל בני אדם היא ההיפך מהטרגדיה, והיא הדבר היחיד שיכול לגרום ליישרי הדרך לגבור על מי שמבקש לדכא אותם ולשלול מהם את חירותם, ומפני שאני מאמין שבעתות של חושך, כשהשמעת הקול עשויה לעלות ביוקר, וכשהרוב מעדיף להפנות עורף ליושרה בשם הנוחות, קידום המידות זו מצווה וחובה.
אנו זוכרים היום את ההתנגדות היהודית בגטו ורשה, שם נכלאו 300,000 נשמות בתנאים לא אנושיים במשך שלוש שנים על ידי המשטר הנאצי, ולאחר מכן הועברו למחנות ההשמדה, כידוע לכולנו. אנו זוכרים שיום אחד ב-1943, נטלו האסירים את מעט הנשק שהיה להם, ונלחמו במשך 27 ימים. הם נלחמו למען חירותם בתנאים של חוסר שוויון ועם סיכויי הצלחה כמעט אפסיים. הם נלחמו למען חירותם, מטרה צודקת בכל זמן ומקום, והם בחרו למות בלחימה במקום שירצחו אותם.
המאבק לחופש, תמיד חזק מהם, היה אלמנט קבוע בהיסטוריה של העם היהודי וחיזק עבור עם זה רוח גבורה, רוח לוחמת. הדבר הזה עולה בבירור כבר בכתבי הקודש, אפשר לראות אותו ביציאת העם היהודי ממצרים, שנמלט מעול פרעה, והשאיר מאחור את העבדות כדי לחבק את החירות.
זה ברור גם במרד המכבים, כאשר למרות היותם מיעוט מובהק, היותם מעטים מול רבים, חלשים כנגד חזקים, הם הצליחו לגרש את הפולש היווני ולהחזיר את ירושלים. מספר החיילים מעולם לא היה חשוב אלא הכוחות שהגיעו מהשמיים, ונלחמו קרב אחר קרב במשך יותר מ-4,000 שנה. אמנם, גם הפסידו בהרבה קרבות, ולמרות שבית המקדש נחרב פעמיים, העם היהודי המשיך.
והיום שוב, בהיותו תחת איום, מוקף באויבים שחותרים אחר מטרה דומה למטרה של מי שכלאו יותר מ-300,000 נפשות בגטו לפני 80 שנה, מכיוון שכוונת חמאס ב-7 באוקטובר הייתה זהה לזו של הנאצים: לרצוח ישירות ובכוונה אנשים חפים מפשע.
אם הם לא עשו זאת בצורה נרחבת יותר, זה לא בגלל שהם לא רצו אלא בגלל שהם לא יכלו.
היום אנו רואים בעולם, במקביל לאירועים העצובים הללו, הכרה הן בקנאות אסלאמית חסרת סובלנות, והן באנטישמיות על גרסאותיה השונות. וכאילו אין די בכך, אנו רואים כיצד כל התופעות הללו אינן נתפסות על ידי העולם החופשי כדבר הראוי לגינוי נחרץ וחד- משמעי כנדרש, אלא הן נענות באי נוחות ומחוות מעורפלות.
אני מסתכל סביבי, אל שאר מנהיגי העולם החופשי, במיוחד על מנהיגי האומות הגדולות שאמורות להיות עמודי התווך של החופש מבחינה גלובלית, ואצל חלק אני רואה אדישות, ובאחרים פחד לעמוד לצד האמת.
היום העולם שותק, למרות שעדיין יותר מ-100 חטופים סובלים, ובתוכם 8 ארגנטינאים.
שלא לדבר על האנטישמיות הבוטה, שהפכה לדבר שבשגרה בקמפוסים האוניברסיטאיים של מוסדות חינוך האמונים על ההכשרה המקצועית והאנושית של אליטות המערב.
אני מאמין שהגבורה שאנו מדברים עליה רבות, ורוצים לקדם, היא גם הגנה על האמת, אמירת אמת כשסביבנו משתיקים את האמת.
לכן, כאשר העולם שותק, חובתנו לדבר. כי שתיקת הטובים מאפשרת את הברבריות של הרעים. מכיוון שלדבר, להביט נכוחה ולא להעלים עין, למרות הקושי, למרות אי הנוחות לרבים, זו הדרך היחידה להבטיח שהשואה לא תחזור.
ומכיוון שאלוהים לא מתכוון לקבל הצדקות או זיכויים בעת מתן פסק דינו הסופי, לא נוכל לומר לו: לא יכולתי, או לא היה זה הזמן. הוא לא ישפוט אותנו על מה שאנחנו חשבנו, האמנו, או רצינו, אלא על האם עשינו בחיינו את הדבר שנכון היה לעשותו.
לכן לזכור את השואה היום, לזכור את הגבורה ולהוקיע את הטרור האסלאמי זאת חובה. מכיוון שללא גיבורים אנו חסרי הגנה מול לילה שהחשכה שבו הולכת ומעמיקה, שהחשיכה שבו הולכת ומתארכת.
לסיום, אני רוצה להודות למרסלו מינדלין, ל-חורחה קנובלוביץ ושאר האחראים של ה-DAIA ולמוזיאון השואה על ארגון אירוע זה והזמנתי להיות חלק מהטקס הזה, בתקופה כה קשה עבור העם היהודי שדורשת מכולנו לעבוד יחד, גב אל גב.
אני גם רוצה לומר לכם שארגנטינה היא ידידה היסטורית של העם היהודי. היינו המדינה הראשונה באזור שהכירה בקיומה של מדינת ישראל והיום אנו גאים בכך שיש לנו את הקהילה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית והעשירית בגודלה בעולם.
סבלנו יחד עם הקהילה היהודית מההתקפות הפחדניות של ממשלת איראן, לא רק נגד הקהילה היהודית-ארגנטינאית, אלא נגד העם הארגנטינאי כולו, שרק בגין התעקשותם היום של מחפשי האמת, מתחילים הדברים שבוצעו לפני שלושה עשורים להיות ברורים יותר.
לכן, בהתאם להיסטוריה שלנו ולמה שאנחנו רואים כנכון, אנו מאשרים היום את רוח הידידות ושיתוף הפעולה עם מדינת ישראל ומציעים את מועמדותה של ארגנטינה לנשיאות הבינלאומית של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה – מוסד שערכו מקבל משנה תוקף ודחיפות יום יום. בתקופה אפלה, שבה שאר העולם מפנה עורף לישראל, תמצאו אותנו לצידכם, עומדים איתנים, תמיד.
לבסוף ברצוני לסיים עם מכתב של הרב שמשון רפאל הירש, שנראה לי רלוונטי מאוד לרגעים אלו שאנו חווים כעת, ואשר צריך להיות לפנינו בכל יום בחיינו.
מכתב זה אומר: «מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות, חייב להביע אותן ללא הרף, ובכל הזדמנות, בגילוי לב, ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו, או ברמת ההתנגדות שיפגוש, כי רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סמכות המספרים, כדי למלא את מה שחסר לו בצדקת טיעונו. האמת לעומת זאת, תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר ייקח זמן. אצילות אמיצה וטהורה, הנאמרת עם כל אש ההתלהבות של השכנוע, ועם כל הבהירות של המודעות הבטוחה, שוב ושוב ובכל הזדמנות, בסופו של דבר תשיג את הכבוד וההערכה, אפילו של אלו שאינם מוכנים לקבלה ,האמת היחידה שהלכה לאיבוד בלי כל אפשרות להחזירה, היא אותה אמת שאין למחזיקיה אומץ לדבר בגילוי לב בעבורה, האמת לא הובסה מעולם מכוח ההתנגדות, היא הובסה רק כשחבריה היו חלשים מכדי מלהגן עליה.
תודה רבה

Agencia AJN.- En el acto organizado por la DAIA y el Museo del Holocausto de Buenos Aires para conmemorar el Día del Holocausto y del Heroísmo, en el 81° aniversario del levantamiento del gueto de Varsovia, el presidente Javier Milei anunció ayer en el ex Centro Cultural Kirchner (CCK) “la postulación de Argentina para la presidencia de la Alianza Internacional para el Recuerdo del Holocausto” (IHRA, por sus siglas en inglés).

Milei destacó que “cuando se libra una batalla entre el bien y el mal, entre la libertad y la opresión y entre la civilización y la barbarie, tomar partido no es una opción entre otras sino una obligación moral. Hoy estamos aquí para recordar quizás la tragedia más grande de la historia de la humanidad”. Y agregó: “Dios no va a aceptar justificación en su juicio único, no nos va a juzgar por lo que creíamos, sino por lo que hicimos. Denunciar el terrorismo islámico es una obligación».

Argentina. Discurso y anuncio del presidente Javier Milei en el acto del Día del Holocausto organizado por el Museo del Holocausto y la DAIA @JMilei @DAIAArgentina @museoshoa #HolocaustRemembranceDay #YomHaShoah @Isaac_Herzog @AmbEyalSela @netanyahu #israel @israelmfa… pic.twitter.com/8uQVSq1inE

— Agencia AJN (@AgenciaAJN) May 9, 2024

“El flagelo del terrorismo islámico sobre Israel y sobre el pueblo judío no es un problema ajeno a nosotros, los argentinos. Esto nos afecta de forma directa, primero porque 21 argentinos fueron asesinados por Hamás en aquella jornada trágica. 20 argentinos más fueron secuestrados y hoy, a 7 meses del atentado, hay al menos 8 compatriotas, para quienes seguimos desconociendo si están aún entre nosotros o han pasado a otra vida”.

El presidente de la Nación advirtió que “la intención de Hamas el 7 de octubre fue la misma que la de los nazis, asesinar directa y deliberadamente gente inocente” y que “no hacer la vista gorda es la única manera de que la Shoá no se repita”.

La IHRA es una organización intergubernamental conformada por 35 Estados cuyo objetivo es luchar contra los actos de antisemitismo, intolerancia y discriminación que puedan conducir a genocidios como los vividos por la humanidad en el siglo XX.

Discurso del Presidente Javier Milei en el acto en conmemoración del Día del Holocausto y del Heroísmo. pic.twitter.com/4ePWWbuCnc

— Oficina del Presidente (@OPRArgentina) May 9, 2024

El acto central contó también con la presencia de sobrevivientes del nazismo, familiares de personas secuestradas por Hamás, autoridades nacionales, provinciales y municipales, jueces, referentes políticos, diplomáticos, representantes de distintas confesiones religiosas, dirigentes comunitarios, entre otros.

En el inicio del acto los sobrevivientes del horror nazi Mariette Diamant, Hélène Gutkowski, Claudia Piperno, Ruth Marshal, Josette Laznowski y Eva Dicker, encendieron seis velas en memoria de las 6 millones de víctimas. Néstor y Dana Chimiel, tío y prima de Iair y Eitan Horn, quienes aún se encuentran cautivos en Gaza, encendieron una vela en recordación de las personas masacradas por el grupo terrorista en octubre pasado.

En su discurso, el presidente de la DAIA, Jorge Knoblovits, recordó que «la Shoá no es un tema judío. Es un infierno abierto en el corazón de la historia», y agregó que «como en un siniestro dejá-vu, el mundo acaba de presenciar, azorado, la masacre del 7 de octubre».

«Quien se desentiende del espanto está enarbolando esa indiferencia cómplice, esa supuesta neutralidad que lo deshumaniza y lo pone del lado de los asesinos. Quien no levanta la voz y no se pone del lado de las víctimas, multiplica el crimen. Es peor todavía, porque ignora, irresponsablemente, la amenaza que está sobre su propia cabeza», afirmó el titular de la entidad representativa de la comunidad judía argentina.

Por su parte, el presidente del Museo del Holocausto, Marcelo Mindlin, ratificó «en este año tan difícil, que el Museo invita nuevamente a todos y cada uno de ustedes a realizar acciones en conjunto con cada una de las organizaciones que representan, para concientizar, para educar y para fortalecer los vínculos con todos los ámbitos de nuestra sociedad. Todos podemos hacer algo. Muchos ya lo están haciendo. Otros se han sumado en el camino. Hay mucho por hacer. Lo único que no podemos hacer, es no hacer nada. Aquí estaremos para multiplicar los esfuerzos de manera coordinada, porque las circunstancias así lo exigen».

En este marco, el cantante Juan Rodó interpretó el Himno Nacional Argentino y Hatikva, el himno nacional del Estado de Israel, acompañado por la Orquesta Sinfónica Juvenil Nacional José de San Martín y al Coro Polifónico Nacional.

Además, frente a más de dos mil personas, el director de orquesta Ángel Mahler presentó una obertura musical dedicada a las víctimas de la Shoá y a las personas asesinadas el 7 de octubre en el ataque terrorista contra el Estado de Israel.

Durante el acto, el actor Franco Rovetta realizó una performance en homenaje al artista Marcel Marceau, «el mimo más famoso del mundo», recordado por haber salvado a cientos de niños durante la Segunda Guerra Mundial.

Asimismo, el sobreviviente Pedro Roth, artista plástico, fotógrafo y realizador cinematográfico nacido en Budapest, compartió su historia y el significado que el arte tiene para su vida.

Roth subrayó que «el arte y la cultura son herramientas que me han dado la posibilidad de relatar, de vivir. A través de mis pinturas puedo contar, relatar lo sucedido. Una forma de descarga a través de lo que recuerdo. Un puente entre ese pasado y este presente. Quiero dejar un mensaje de recuerdo y resistencia. En estos tiempos del mundo tan sensibles para el pueblo judío, estar acá hoy es un acto valiente e imprescindible. Recordamos hoy a las víctimas y a los sobrevivientes que, con sus historias, mantienen viva la memoria para que nunca vuelva a suceder». Al finalizar su discurso el artista firmó uno de sus dibujos en el escenario.

La ceremonia finalizó con el cuadro musical Habaita («A casa» en hebreo), y el Himno de los Partisanos.